נקודת המוצא שלי הינה שההורה הינו בן אדם, בן אנוש לפני שהוא הורה. ולכל אדם יש חולשות וחוזקות. זה טבעי. ככה כל אחד ואחת מאיתנו נולדנו וכך אנו בנויים. הלא טבעי הוא לחשוב שמישהו טוב.
בנוסף לכך, ישנה הדרך בה ההורים שלנו גידלו אותנו כילדים אשר סביר להניח שהיא הגישה שההורים שלהם גידלו אותם כילדים. כלומר שרשרת של דורות שיצרו גישה, דיעות, סגנון הורות, תכונות בולטות מסוימים ולא בטוח שאנחנו מאמינים בגישה זו או חווינו אותה כחיובית, ורוצים להמשיך אותה ולבסס עליה את גידול ילדינו.
לדוגמה-הורה שגדל בבית ביקורתי דבר שהפך אותו להיות אדם מרצה. האם הוא חווה את הריצוי כחיובי? האם הוא רוצה "להוריש" תכונה זו לילדיו? אם כן-המשיכו כרגיל ורוב הסיכויים שגם ילדו יהפוך למרצה. אבל אם לא-איך שוברים את שרשרת הריצוי ומשנים גישה על מנת ליצור ילדים עצמאיים שיודעים לשים דגש על הרצונות והעקרונות שלהם, גם אם הם נוגדים לפעמים את דיעות הסביבה?
באמצעות התוכנית "הגלקסיה המשפחתית" ההורה ילמד להבין מהם העקרונות והערכים החשובים לו ואותם הוא ילמד להעביר לילדיו תוך שילוב מענה אישי לילד המתקשה ביותר.
מאפשרת להורים גם לבנות הורות סמכותית, מחזקת ומיטיבה וגם לתת מענה ספציפי לילד המאתגר.
למה צריך גם הדרכת הורים וגם אימון אישי?
כיוון שישנן משפחות בהן להורים יש קשיים זמניים והם אינם מסוגלים באותה תקופה לתמוך גם בילד ולחזקו, או במקרה בו ההורים חווים קשיים הדומים לשל הילד כמו קשיים חברתיים או קשיי קשב וריכוז או כשההורים צריכים חיזוק והכוונה וזה בסדר גמור ואנושי כיון שאף אחד מאיתנו ההורים לא למד להיות הורה ורוב התפקוד שלנו כהורים נעשה לפי אינטואיציות, לפי מה שראינו בבית או לפי מידע שאנו קוראים באינטרנט. ולכן מומלץ מאד השילוב בין שתי השיטות שעוזר לשניהם ומניב תוצאות מוצלחות.
הילד ילמד:
ההורה ילמד:
לבנות הורות סמכותית, מחזקה ומיטיבה.
לתת מענה ספציפי לילד המאתגר.