היא לא רוצה ללכת לבית הספר, הוא חוזר מהלימודים ושוקע לתוך האקס בוקס עד הלילה הוא מסתגר בחדר עם המחשב ורק יוצא לאכול, אין לה חברות, הוא השמין מאוד, היא מדברת עם חברות באינסטגרם ולא מוכנה להיפגש איתן, הוא לא רוצה ללכת לחוג, הוא לבד בהפסקות
מצב המוכר לכם? מניחה שלרובכם כן.
הם – מסתגרים בחדר, בעולם שלהם, בבדידות שלהם ואתם – דואגים להם, מפחדים שהניתוק ימשיך לפגוע בהם,
מבינים שזה לא מצב טבעי ונכון להתפתחות שלהם ובטח לא לעתיד שלהם.
שהרי אנחנו, בני האדם ייצורים חברתיים!
זה לא טבעי שנחליף את הביחד, החברה, החוויות המשותפות במסך.
דור שלם של ילדים וילדות מתבגרים ומתבגרות שמעדיפים להיות לבד, זמן המסך שובר שיאים ומחליף עבורם את החברה.
"מה הדבר שהכי מפחיד אותך?" שאלתי נערה כבת 13, מתאמנת שלי- "אני מפחדת שיהיו לי חברים"…היא ענתה
כמה עובדות על חרדה חברתית:
1. היא פוגעת בביטחון
2. פוגעת בדימוי העצמי
3. גורמת לילד להבין ולקבל את זה שהוא לא מסוגל ולא טוב
4. פוגעת בכישורי הילד להתמודד עם מצבים חדשים
5. פוגעת ביכולת הילד להתמודד בעתיד

הציר של חרדה חברתית התחיל מביישנות. כלומר, ביישנות שהולכת ומקבלת יותר ויותר מקום ונתמכת על ידי ההורים תהפוך בסופו של דבר לחרדה חברתית קלה וזאת לחרדה חברתית בעצימות גבוהה שמנהלת את חיי הילד וההורים. כתוצאה ממנו מגיעה ההמנעות מחברה וה"ההעדפה" להיות בחדר מול מסך מאשר להיות בחברה.אבל זאת לא באמת העדפה, זאת המינעות מלהתמודד עם מצב שבחוויה של הילד, הוא חוויה שלילית.
חשוב לזכור שמיומנויות חברתיות הינו שריר שחשוב לאמן אותו על ידי כך שכל הזמן מאפשרים לילד החושש להתנסות באינטראקציות חברתיות, גם כשהוא מסרב, לא לוותר לו. וכמו כשאנו לא בכושר אנחנו מתחילים להתאמן לאט לאט, ובכל פעם מעלים מעט את דרגת הקושי, כך בדיוק במיונויות חברתית-לאט לאט מאתגרים את הילד יותר עד שהשרי החברתי שלו מתורגל ומתפתח.
"הבדידות היא מקום נעים לבקר בו, אך מקום נורא לגור בו"! (ג'ינס בילינס).